למה יוגה?
טכנאי ספק האינטרנט של בזק, שהגיע השבוע לביתי כדי לטפל בתקלה טכנית, העיר את תשומת ליבי בזמן שראה אותי מתמתח בסלון בתנוחת כלב. הוא שאל: ״היוגה הזאת, למה היא טובה?״ עניתי לו שיוגה מרגיעה אותי. הוא שאל בספקנות האם יוגה באמת מרגיעה. אני היססתי, הרי שגם אם אני מעט רגוע ושקט יותר בסיום התירגול, בתוך מספר דקות קצר מסיום התירגול התודעה שלי שהיתה צלולה יחסית, כבר הספיקה להתעכר ולהיות מלווה במחשבות, בהשתוקקויות, בלבטים ובעוד דברים נפלאים שנמצאים אצלנו באופן תדיר בתודעה, שסופגת ונצמדת ליום יום.
הטכנאי קלט את הססנותי, השיחה שלנו המשיכה לכיוונים שונים. היות והוא חבש כיפה וציציות ביצבצו מחולצתו, חשבתי שזה ראוי לדבר על הרמב״ם. הסברתי שגם לפי הרמב״ם, הפילוסופיה איננה צריכה להיות עיונית בלבד, אלא גם מעשית. והפילוסופיה המעשית של הרמב״ם, היתה למעשה גופנית בעיקרה. הסברתי, בעודי משתמש ׳בקלף שלו׳, על החשיבות של גוף חזק ובריא. הטכנאי שלנו הצטנע בכך שאינו מכיר אל הלכות הרמב״ם, והקשה עלי בשאלה האם העובדה שאני מאמין ביוגה, לא מושפעת מכל מיני דברים שמכרו לי. שאלתי אותו למה הוא מתכוון. הוא אמר שבפרסומות ליוגה ולעידן חדש, הבחורה בתמונה תמיד נראית עם חיוך על הפנים, ושהיא נראית ׳מוארת׳, וצבעי התמונה בצבעים רכים ומרפים. ׳תסתכל על האסתטיקה של התמונות האלה, אתה לא חושב שמכרו לך משהו, האם היוגה היא לא דימוי בעל קונוטציות חיוביות שגורמת לך להאמין שאם תקנה את זה תיהיה מאושר כמו הבחורה ההיא מהפרסומת׳?- הוא ניסה להחזיר לי ב׳קלף שלי׳.
אם כן, למה יוגה טובה? למתרגלי יוגה ותיקים התשובה ברורה, אנחנו פשוט מרגישים מה זה עושה לגוף ולתודעה שלנו. יבוא אחד ויטען, שכל פעילות ספורטיבית תעשה טוב לגוף ולנפש- לאחד זה יהיה פילאטיס, לשני שחיה, לשלישי חדר כושר, ולרביעי יוגה. אז למה אם כן, אנחנו מאמינים כל כך ביוגה ובכוח שלה, אם גם פרקטיקות גופניות נוספות יכולות לגרום לאיזון בין גוף לנפש? יבוא טכנאי אינטרנט של החברה המתחרה ויטען, שכדי להרגיע את התודעה הוא בכלל לא צריך יוגה, על מנת להתחבר לנשימה ולהיות ער למצבי התודעה- מספיק לו לתרגל מדיטציה. יבוא טכנאי שלישי ויטען, שאם כל כך חשוב לכם להרגיע את עצמכם למה לא פשוט לכבות את התודעה עם הזבל שיש בטלויזיה או עם ג׳וינט? יוגה היא בסך הכל מוצר די יקר שלא נגיש בפני כולם.
אני כותב דברים אלה, לא משום שאיני אוהב יוגה די, אלא משום שאני מאוהב ביוגה. אנחנו המאוהבים הנאמנים ביוגה איננו מטילים בה מספיק ספק. צריך לצחוק על היוגה מידי פעם כדי שלא תיהיה בנפשנו מערכת אמונות שאין לערער עליה (דת), אלא מערכת של חקירה, של הטלת ספק של בדיקה ושל התוודאות כנה על אי ידיעה (פילוסופיה). אני תוהה: אולי לא ביוגה אני מאוהב אלא בעצמי הטוב, היפה, הנעים, הרגוע והאוהב שהיוגה נותנת לי לפגוש בסיום כל אימון למשך שניות ספורות. אני בסיום כל שיעור מוצא את האני ההוא הנקי והאוהב, גם אם למשך מספר שניות מועטות. בעידן שבו אנחנו מחפשים לייקים אצל האחר וממעטים לנדב אותו לעצמנו, האני ההוא מנדב בחמלה לייקים לעצמו ולזולת. ההשתוקקות להרגיש כמוהו היא אכן פרסומת חזקה.
